לדוגמה, המושג "אימת הריק" (בלטינית: Horror Vacui) מייצג תפישה לפיה חובה למלא את כל שטחה של יצירת האמנות, בלי להשאיר חללים ריקים. ניתן לראות זאת בציורים מתקופות שונות, כגון ציורי ילידים ברחבי העולם, תקופת הרנסאנס, תור הזהב של האסלאם, התקופה הוויקטוריאנית ועוד.
ההיפוך הכמעט מוחלט של אימת הריק הוא תפישת העולם המינימליסטית, שהינה מודרנית יותר במהותה. במקום להעמיס על החושים ועל התודעה עם אינספור חפצים וסגנונות עיצוב, המינימליזם דוגל במיעוט ובפשטות. במקום להפוך להיות תלויים בחפצים ובאגירתם הבלתי פוסקת, נחפש את הדרך המינימלית ביותר לבטא את תפישת עולמנו ואת השימושיות של החלל, בלי עומס מעיק.
מקורה של תפישת העולם המינימליסטית, הוא ככל הנראה בשני מוקדים עיקריים: המזרח הרחוק מצד אחד, ומדינות סקנדינביה מצד שני. תושבי יפן, סין ומדינות דומות באסיה ידועים בחיבתם למינימליזם בהשוואה לסגנון המערבי הסטנדרטי, ואת זאת ניתן לראות בעיקר בהיסטוריה של אותם עמים - באדריכלות, באמנות ועוד. למעשה עד היום יש תפישות עולם מינימליסטיות המשויכות ספציפית למדינות אסיה, כגון שיטת קונמארי היפנית להשגת סדר וניקיון או גישת וואבי-סאבי שנותנת מקום לארעיות ולחוסר סדר גם בעיצוב הבית.
בצד השני, המערבי יותר של המשוואה, נמצא את המינימליזם הסקנדינבי - שכיום ידוע בשם הקולקטיבי בוהו שיק (Boho Chic). גם בגישה מערבית זו למינימליזם, נמצא את נקודות ההשקה עם הגישה האוריינטלית - כגון דגש על פונקציונליות, שימוש בחומרים הקיימים בטבע (עץ, אבן, מתכת), פלטות צבעים מוגדרות וצורות גיאומטריות מגוונות. זה מסביר את אהבתנו הרבה למוצרי חברת איקאה השוודית, הנשענת רובה ככולה על תפישת עולם זו.
לעיתים קרובות, המחשבה הראשונה שעולה אצל רובנו בעקבות המילה "מינימליזם" - היא חלל ריק או כמעט ריק. לעיתים אפילו נקשר זאת עם סגפנות או קמצנות, אבל אין דבר רחוק יותר מכך. בעוד שמינימליזם אכן מעודד הסרת עומסים מיותרים, הוא רחוק שנות אור מגישה הדוגלת ב"כלום ושום דבר".
הפיזיקאי האוסטרי ארנסט מאך, טען בתחילת המאה ה-20 כי המרחב והמאסות אינם "עצמים" המתקיימים בפני עצמם. במקום זאת, היחסים ביניהם הם אלו שמגדירים אותם ואת קיומם הלכה למעשה. ניתן להגיד דברים דומים גם על היחסים בין חללים ועצמים במרחבים האדריכליים בהם אנו חיים, עובדים ומתקיימים.
מכאן והלאה פתוחה הפרשנות לשאלה מהו מינימליזם, וכן היכן הוא מתחיל ומסתיים. כל אחד יקבע זאת לעצמו, בחללים הרלוונטיים לו: בבית, במשרד ועוד. אם ניקח לדוגמה את המינימליזם בדרגתו הקיצונית, כדי להפוך חדר ריק לחלוטין לחלל שימושי, מספיק לשלב מספר קטן יחסית של חפצים.
עם זאת ראוי לזכור שלפעמים דרושה לנו גם אסתטיקה, ולא רק שימושיות בלבד. לפיכך בעוד שחלק מהחפצים בבית יהיו יותר פונקציונליים (כגון ספה ושולחן), חלק אחר ימלא את הצורך של רובנו גם במעט קישוטים - שלא בהכרח ממלאים תכלית שימושית מעבר לאסתטיקה שבהם (תמונות מתכת בסלון, למשל, ששומרות באדיקות על הרצף המינימליסטי בבית או בעסק).
דוגמה נוספת למינימליזם שממלא גם צורך אסתטי ולא רק שימושי - הצבת ספה בצבע כתום בחלל שרובו ככולו לבן, אפור ושחור. נקודת הצבע הבוהק מזריקה אנרגיות מיידיות לחלל החדר, בלי להתאמץ יותר מדי. גם צביעת קיר אחד בחלל בצבע שונה משאר קירות המבנה, לא תפגום במינימליזם ותאפשר לו להתקיים צד בצד עם הצורך באסתטיקה. על כך תוסיפו גם את התאורה הנכונה, כי לאור יש יכולת להעצים ולהגדיל חללים, וכן ליצור ניגוד לעומת אזורים פחות מוארים ומודגשים.
פחות זה יותר, כך אנו נוטים להגיד בעידן הנוכחי. סדר חיצוני מעניק לרובנו גם סדר ובהירות מבפנים, ובכל הנוגע למינימליזם לא דרוש הרבה כדי להגיע לנקודת השוויון הזו. לפיכך אין זה פלא שתפישת העולם המינימליסטית הפכה לנפוצה ומבוקשת בשנים האחרונות, בעיקר בכל הנוגע לעיצוב פנים.